צו קיום צוואה

# פרק 20: המשמעות המשפטית של בחירה בצוואה

תרחיש להמחשה: בין חלוקה שוויונית לחלוקה מחושבת

נבחן מקרה של אב לשני ילדים, שהחזיק בבעלותו בית מגורים ומשק חקלאי. הבת הקדישה שנים רבות לטיפול באב בביתו ולסיוע בניהול חייו האישיים, בעוד הבן בחר להתגורר בריחוק גיאוגרפי ומעורבותו בחיי היום-יום הייתה מצומצמת. האב, מתוך מודעות למורכבות המשפחתית ורצון להבטיח את עתידה של בתו בנכס המקרקעין שבו התגוררה עמו, בחר להסדיר את חלוקת רכושו באמצעות צוואה מפורשת. לאחר פטירתו, נדרש הדיון המשפטי להכריע בין חלוקת העיזבון "לפי דין" – המכתיבה חלוקה שוויונית אוטומטית – לבין מימוש רצונו הפרטני כפי שבא לידי ביטוי בצוואה. הליך זה מחייב הגשת בקשה לצו קיום צוואה בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק הירושה. תרחיש זה מדגיש את הפער שבין ברירת המחדל החקיקתית לבין האוטונומיה המוקנית למוריש לעצב את חלוקת נכסיו לפי צו מצפונו.

הליכי האישור והמעמד המשפטי של הצוואה

מימוש זכויות המעוגנות בצוואה אינו מתבצע מאליו; הוא מצריך הליך משפטי פורמלי של הגשת בקשה לצו קיום צוואה לפי סעיף 39 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. סעיף 66(א) לחוק מבהיר כי אופיו של הצו הוא דקלרטיבי – הוא אינו יוצר זכות חדשה, אלא מצהיר על תוקפה המשפטי של הצוואה מרגע הפטירה, כפי שקובע סעיף 1 לחוק. במצבים שבהם אדם נמנע מעריכת צוואה, יחולק העיזבון לפי כללי הירושה על פי דין המפורטים בסעיפים 10–17 לחוק, המבוססים על קרבה משפחתית ללא התחשבות בנסיבות חיים משתנות.

סעיף 2 לחוק מעגן את עליונות הרצון הפרטי וקובע כי ירושה מכוח צוואה קודמת לירושה על פי דין. מערכת המשפט הישראלית רואה בעקרון כיבוד רצון המת ערך יסוד מרכזי, כפי שנקבע בהרחבה ע"א 1900/96 טלמצ'. הבחירה בצוואה מאפשרת למצווה להתאים את גורל עזבונו לנסיבות הייחודיות של משפחתו, בכפוף לכך שעמד במבחני הכשירות המנטלית הנדרשים לפי סעיף 26 לחוק. :: :

במסגרת עבודתי כעורך דין וכנוטריון, ליוויתי מקרים רבים שבהם הבחירה בצוואה מנעה מחלוקות עתידיות קשות. עריכת צוואה מקצועית מאפשרת להסדיר את היחסים המשפטיים בהתאם להוראות סעיפים 18–23 לחוק לעניין צורת הצוואה (בכתב, בפני עדים או בפני רשות). הקפדה על קיום מרכיבי היסוד לפי סעיף 25(ב) לחוק חיונית כדי להבטיח את תוקפה המשפטי של הצוואה ואת יכולתה לעמוד במבחן הזמן.

— עו"ד ונוטריון ציון בהלול: ::