נכסים דיגיטליים — מבוא

# פרק 151: נכסים דיגיטליים — מבוא: :: author_note

מאת המחבר: עו"ד ונוטריון ציון בהלול

המפגש בין הרכוש המוחשי לבין המרחב הדיגיטלי הוא אחד האתגרים המורכבים ביותר של המאה ה-21. בפרק זה אנו בוחנים כיצד המורשת המשפטית נדרשת להכיל מציאות של קודים, הצפנות ומוניטין וירטואלי. משימתי כאן היא לגשר על הפער בין חוק הירושה לבין המהפכה הטכנולוגית. היעדר הגדרה סטטוטורית לנכס דיגיטלי מחייב יצירתיות משפטית וזהירות, כדי להבטיח שרצון המנוח יכובד גם במרחב המקוון. :: :

הגדרה משפטית של נכסים דיגיטליים ומוניטין וירטואלי

בעוד שחוק הירושה, התשכ"ה-1965, נוסח בתקופה שבה נכסים היו ברובם מוחשיים, המציאות המודרנית מעמידה את מערכת המשפט בפני אתגר. נכס דיגיטלי אינו מוגדר באופן קטגורי בחקיקה, אך הפרקטיקה והפסיקה מתייחסות אליו כאל זכות רכושית. מדובר בקשת רחבה של נכסים: חשבונות דואר אלקטרוני, פרופילים ברשתות חברתיות, דומיינים, מוניטין דיגיטלי, ונכסים פיננסיים כמטבעות קריפטוגרפיים (ביטקוין, אתריום) וארנקים דיגיטליים. המורכבות נובעת מכך שלעיתים הנכס אינו הבעלות על המידע אלא הרישיון להשתמש בו, שעשוי להיות חוזי ואישי.

הקושי המרכזי הוא הפער בין הבעלות המשפטית ליכולת המעשית למימושם. מוניטין עסקי המנוהל ברשת מהווה נכס של מוניטין עסקי. כפי שנקבע בע"א 663/87, מוניטין עסקי הוא נכס בעל ערך הנכלל בעיזבון. בית המשפט העליון הבהיר כי חזקת השיתוף, והיקף העיזבון, חלים על נכסים שאינם פיזיים. הזכות להכנסות עתידיות ממותג מקצועי שייכת ליורשים החוקיים. המוניטין הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מהעיזבון שיש לשום את ערכו.

כאשר הנכס מוגן בהצפנה, עולה השאלה האם מדובר ב"זכות אישית" שפוקעת עם המוות או ב"נכס" העובר ליורשים. בניגוד למניות שבהן תקנון החברה יכול לקבוע את גורלן (ד"נ 39/80), בנכסים דיגיטליים המאבק הוא מול תנאי שימוש של חברות בינלאומיות. בד"נ 39/80 נקבע כי ניתן לעצב את תוכן הזכות הקניינית מראש. אם חוזה השימוש קובע כי הרישיון אישי ובלתי ניתן להעברה, היורשים עשויים לגלות שהקניין פקע בפטירה או נותר כלוא בחוזה שאינו מכיר בצו ירושה מקומי. :: :case_law

ע"א 663/87 — בית המשפט העליון

העובדות: בחינת נכסים עסקיים ומוניטין שנצברו במהלך הנישואין לצורך חלוקת עיזבון.

ההלכה: חזקת השיתוף חלה על מוניטין עסקי ועל נכסים לא מוחשיים. המוניטין הוא נכס בר-קיימא העובר בירושה או נלקח בחשבון בחלוקת הרכוש. :: :

צוואות מאוחרות ונכסים וירטואליים

בסכסוכי ירושה הכוללים נכסים דיגיטליים, המורכבות כפולה: כשירות המצווה והיכולת הטכנית להעביר את ה"מפתח הפרטי". המפתח אינו מסמך שניתן לאחסן בכספת, אלא רצף תווים שאובדנו משמעו השמדה כלכלית של הנכס. ארנקי קריפטו אינם כפופים לצווי ירושה המוגשים לבנק, אלא מבוססים על אנונימיות. ללא ה"סיד" (Seed Phrase), הנכס אבוד.

בחוק הירושה אין הוראה המחייבת צד שלישי, וודאי לא חברה זרה, למסור גישה ליורשים ללא צו מפורש. יתרה מכך, זכויות הפרטיות של המנוח עשויות להתנגש עם זכויות הקניין של היורשים. בבחינת צוואות סותרות, יש ליישם את הלכת בע"מ 1857/24. בית המשפט העליון קבע כי אין לבטל צוואה מאוחרת כולה בשל סתירה להסדרים קודמים, אלא לבצע התאמות המגשימות את רצון המצווה האחרון מבלי לפגוע בליבת ההסדר המוקדם והמחייב. :: :case_law

בע"מ 1857/24 — בית המשפט העליון

העובדות: סכסוך סביב צוואה מאוחרת שעמדה בסתירה להוראת "יורש אחר יורש" בצוואה הדדית.

ההלכה: אין לבטל צוואה מאוחרת כולה בשל טעות או סתירה, אלא לבצע התאמות שיגשימו את רצון המצווה האחרון. בית המשפט העדיף פרשנות מקיימת ומאזנת. :: :

מעבר להיבטים הכלליים, בחינת המקרה של משפחת רוזנברג מהגליל העליון ממחישה את ההתנגשות החזיתית בין דיני הירושה הקלאסיים לעולם הדיגיטלי המבוזר. אני מביט בהם כעת, בשמעון ובאלונה, כשהם יושבים בחדר הישיבות הקריר בחיפה, סביבם תיקיות עבות ומסכי מחשב המציגים שורות קוד בלתי מובנות. שמעון, בני הבכור, מורה ששקל את מילותיו בזהירות עוד כשהיה ילד במושב, עומד כעת מול ענת. ענת, שטיפלה בי במסירות כזו בשנותיי האחרונות, נראית פתאום כה זרה בהקשר המשפטי הזה. היא אוחזקת בפתק שכתבתי לה ביד רועדת, מסמך המעניק לה לכאורה גישה לארנק הדיגיטלי שלי, זה המכיל את חסכונותיי הנסתרים במטבעות קריפטו. שמעון טוען שהארנק הזה אינו נכס נפרד, אלא חלק בלתי נפרד מהעסק המשפחתי, שהרי המוניטין שלי כקבלן שיפוצים נבנה במאמץ משותף של כל המשפחה בצפון לאורך עשורים. הדינמיקה המשפחתית, שהייתה פעם מבוססת על קרבה מקצועית ומשפחתית בתוך הקיבוץ המשותף, מאיימת להתפרק לגורמים אל מול המאבק על הקודים והסיסמאות.

כאן נכנסת אלונה, עורכת הדין שתמיד נשאה את עול העולם על כתפיה, ומעלה את הסוגיה של ע"א 663/87. היא מסבירה לשמעון כי מוניטין עסקי הוא אכן נכס בעל ערך הנכלל בעיזבון, וכי חזקת השיתוף עשויה לחול עליו אם הוכח אורח חיים תקין ומאמץ משותף. שמעון, שניהל את עסק הבנייה הקטן כשאני כבר לא יכולתי, רואה במוניטין הזה קניין אישי שלו שנוצר מעבודה קשה בשטח ולא חלק מהרכוש הדיגיטלי המופשט. אך השאלה המשפטית אינה רק המוניטין הפיזי, אלא אותו מרחב וירטואלי שבו מנוהלים החשבונות וההכנסות מעבודות השיפוץ במושבים הסמוכים. ענת, בגישתה הנאיבית והמאמינה להבטחות שנתתי לה ברגעי חסד, סבורה שהמפתחות הדיגיטליים שקיבלה ממני הם עובדה מוגמרת המקנה לה בעלות חוקית. היא אינה מבינה שהמשפט הישראלי אינו מקבל בקלות העברת זכויות בדרך זו, במיוחד כשיש צוואה הדדית ישנה ביני לבין רעייתי המנוחה, אקדמאית שדאגה לכל פרט רכושי עוד בחייה והייתה שותפה מלאה למאמץ המלחמתי של בניית הבית.

אליהו, הגרפולוג המשפטי, בוחן את הפתק שנתתי לענת בדיפלומטיות חמקמקה האופיינית לו. הוא מנסה לרצות את כל הצדדים בחוות דעתו המקצועית, אך המחלוקת המהותית נותרת על כנה: האם הצוואה המאוחרת, זו שנכתבה כהנחיה למתן גישה לנכסים דיגיטליים, גוברת על ההסדר של 'יורש אחר יורש' שהיה בצוואה ההדדית המקורית? כאן עלינו להביט בפסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 1857/24. אלונה טוענת בלהט, כמי שנושאת את עול התיק על גבה, כי לפי לפי ההלכה הפסוקה, אין לבטל את הצוואה המאוחרת כולה מחמת טעות, אלא יש לבצע התאמות ותיקונים שיגשימו ככל האפשר את רצון המצווה האחרון מבלי לפגוע בליבת ההסדר המוקדם והמחייב של הצוואה ההדדית. עבור ענת, הנכסים הדיגיטליים הללו אינם רק אמצעי כלכלי לשיפור מצבה המצומצם, אלא הכרה מוסרית בקרבתה אלי בשנותיי הקשות ביותר.

העסק המשפחתי שלנו, חברה קטנה לעבודות בנייה ותחזוקה במושב, מוסדר בתקנון שקובע הוראות לגבי פקיעת זכויות עם מות אחד השותפים. שמעון מנסה להסתמך על ד"נ 39/80 כדי לטעון שהמניות שלי פקעו או עברו אליו באופן שאינו נכלל בעיזבון הכללי העומד לחלוקה עם ענת. בית המשפט העליון הבהיר בתיק זה כי מניה היא אגד זכויות שניתן לעצב את תוכנו בתקנון, ובלבד שהדבר אינו נעשה כעסקה אסורה בירושה או כדי לעקוף את חוק הירושה באופן פסול. שמעון, במתינותו המפורסמת ובדיבורו האיטי ששוקל כל הברה, מנסה לשכנע את אלונה שההסדר בתקנון החברה גובר על טענותיה של ענת לגבי חלקה בעסק או בנכסים הדיגיטליים המשויכים אליו. הזיקה בין דיני החברות לדיני הירושה נותרת מורכבת וטעונה, במיוחד כאשר מדובר בעסק שהיה מרכז חיינו במושב.

נוסף על כך, בצוואתי המקורית ביקשתי שהנכסים והעסק יישארו 'בתוך המשפחה' ולא יימכרו לזרים לעולם. רציתי להגן על המורשת שבנינו בגליל העליון מול השינויים הכלכליים המאיימים על אורח החיים בקיבוץ ובמושב. אולם, אלונה מעמתת את שמעון עם המציאות המשפטית הקרה העולה מת"ע 25619-02-24. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הבהיר כי מצווה אינו יכול לשלוט בזהות יורשי יורשיו עד סוף כל הדורות. ההוראה שאסרה מכירה לזרים 'לעולם' נחשבת לפגיעה בלתי סבירה בזכות הקניין ומגבילה את היורשים באופן שאינו מוכר בחוק הירושה. שמעון, המחפש צדק מוסרי לערכיו של אביו, מבין שההגנה המוחלטת שניסיתי לבנות סביב רכושנו אינה עומדת במבחן הפסיקה העדכנית המעדיפה את חופש הקניין על פני כבילת הנכס לדורות.

לבסוף, כשהמתח בחדר הישיבות הופך לבלתי נסבל והקרירות המשפטית מאיימת לנתק את חוטי הקרבה האחרונים שנותרו בין בני משפחת רוזנברג, שמעון ואלונה ניצבים בפני הכרעה. הם מחפשים צדק, אך מבינים שההליך המשפטי היבש עלול לכלות את העיזבון המצומצם שנותר מהכנסותיי הקטנות ומקצבת הזקנה. אליהו, בדרכו הדיפלומטית והחמקמקה שמצליחה תמיד לרצות את הסובבים אותו, מציע את דרך המלך: בוררות מקצועית. במקום להמשיך בהתכתשויות על פרשנות הבע"מ 1857/24 או על היקף חזקת השיתוף במוניטין לפי ע"א 663/87, הם מחליטים לפנות לבורר שיבין את המורכבות של קבלן מהצפון שהשאיר אחריו עולם דיגיטלי מוצפן לצד משק פיזי. אני חש הקלה מסוימת בראותי אותם בוחרים בנתיב הזה, נמנעים מהליך משפטי הרסני ברגע האחרון, ושומרים על הכבוד המוסרי שכה ביקשתי להנחיל להם למרות העייפות מהמאבק המשפטי הממושך.

גבולות השליטה של המצווה בעיזבון

ניסיון להגביל מכירת נכסים (פיזיים או דיגיטליים) לדורות קדימה נתקל במחסום הדין. בת"ע 25619-02-24 (ביהמ"ש לענייני משפחה חיפה), בוטלה הוראה בצוואה שאסרה על מכירת נכס "לעולם". המנגנון המותר הוא "יורש אחר יורש" המוגבל לשני דורות בלבד.

השילוב בין נכסים מוחשיים לדיגיטליים דורש הבנה של דיני הקניין. ניתן לעצב פקיעת זכויות במועד המוות (ד"נ 39/80) כל עוד אין מדובר בעקיפה פסולה של חוק הירושה. אולם, כאשר נכסים הם חלק אינטגרלי מהעיזבון, כארנקי קריפטו, הבעלות עוברת ליורשים מכוח החוק, וכל ניסיון להגבילם לצמיתות ייכשל. :: :case_law

ת"ע 25619-02-24 — ביהמ"ש לענייני משפחה חיפה

העובדות: בקשה לביטול הוראה בצוואה האוסרת על מכירת נכס מחוץ לממשפחה "לעולם".

ההלכה: מצווה אינו יכול להגביל את יורשי יורשיו לנצח. הוראה כזו פוגעת בזכות הקניין. המנגנון המותר מוגבל לשני דורות. :: :: :: common_mistake

הטעות: ההנחה שמסירת סיסמאות או מפתחות פרטיים (Private Keys) מהווה העברת בעלות חוקית.

האמת: הגישה הטכנית אינה מחליפה בעלות משפטית. ללא צו ירושה או קיום צוואה, שימוש בנכסים אלו עלול להיחשב כהסגת גבול בנכסי עיזבון. חברות טכנולוגיה עשויות לחסום חשבונות אם יזהו כניסה של אדם אחר לאחר הפטירה. :: :: :: key_takeaways

• •מיפוי דיגיטלי: מומלץ לכלול בצוואה רשימת נכסים דיגיטליים והוראות גישה.
• •חזקת המוניטין: מוניטין מקצועי דיגיטלי הוא נכס בר-הערכה בעיזבון.
• •מגבלות הציווי: אין להגביל מכירת נכסים לצמיתות; יש להשתמש במנגנון "יורש אחר יורש".
• •גישה מול בעלות: יש להבחין בין המפתח הטכני לבין הזכות המהותית בנכס. :: :: :: further_reading
• •חוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיפים 1, 8 ו-42.
• •חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.
• •תקנות הירושה (סדרי דין), התשנ"ח-1998.
• •פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. :: :

© 2026 עו"ד ונוטריון ציון בהלול. כל הזכויות שמורות.