אמנות ירושה בינלאומיות

# פרק 165: אמנות ירושה בינלאומיות וברירת דין

תרחיש להמחשה

אדם שהיה תושב ישראל וניהל את עסקיו וחשבונותיו מהארץ, נפטר והותיר אחריו נכסי מקרקעין בישראל ותיקי השקעות בבנקים בחו"ל. יורשיו ביקשו להסדיר את חלוקת העיזבון, אך נתקלו במורכבות משפטית הנובעת מהשוני בין דיני הירושה במדינות השונות. נכדתו של המנוח ביקשה לבצע הסתלקות מחלקה בעיזבון לטובת בני משפחה אחרים, אולם עלו שאלות בנוגע להכרה של המדינות הזרות בהליך זה ולחשיפה למיסוי כפול. המחלוקת התמקדה בשאלה האם הדין הישראלי יחול על כלל נכסי המנוח מכוח "מרכז חייו", או שמא יש לפעול לפי דין המקום שבו נמצאים הנכסים הניידים. בסופו של יום, היורשים חתמו על הסכם חלוקת עיזבון הכולל מנגנוני איזון ופיצוי, אשר הוגש לרשם הירושות בישראל ושימש בסיס להעברת הזכויות בחו"ל.

התרחיש נועד להמחשה בלבד ואינו מתאר בעלי דין או הליך משפטי מסוים.

עקרונות ברירת הדין בסכסוכי ירושה בינלאומיים

בעולם שבו המערכות המשפטיות נותרות ריבוניות, ירושה חוצת גבולות מייצרת אתגרים משפטיים. כאשר מוריש מותיר אחריו נכסים במספר מדינות, השאלה המרכזית היא שאלת הדין החל והסמכות הבינלאומית. סעיף 137 לחוק הירושה קובע כי על הירושה יחול דין מקום מושבו של המוריש בשעת מותו. קביעת "מקום המושב" היא בחינה מהותית. כפי שנקבע בע"א 587/85, אזרחות זרה או רישום פורמלי אינם מכריעים לבדם; בית המשפט בוחן את מרכז החיים בפועל, את הזיקות הכלכליות והחברתיות של המנוח.

הקושי מתעצם כאשר קיימות אמנות בינלאומיות או חקיקה זרה, כגון תקנת הירושה האירופית (Regulation 650/2012). תקנה זו מאפשרת לאדם בעל אזרחות כפולה לבחור במפורש את הדין שיחול על עיזבונו. הפסיקה מדגימה כיצד בית משפט ישראלי יכול לפרש צוואה שנערכה בישראל כבחירה משתמעת בדין הישראלי, גם אם המנוח נפטר כתושב מדינה זרה, ובכך לגבור על מגבלות ירושה זרות שאינן תואמות את עקרון חופש ההורשה הישראלי.

כאשר מדובר בנכסי מקרקעין, הכלל הבינלאומי (Lex Rei Sitae) קובע כי הדין החל על נכסי דלא-ניידי הוא דין המדינה בה הם נמצאים. אולם, חוק הירושה הישראלי מאמץ גישה אחדותית לגבי כלל העיזבון, למעט במקרים שבהם דין המדינה הזרה קובע אחרת במפורש. הסמכות של בית המשפט בישראל לדון בעיזבון מוקנית אם המוריש היה תושב ישראל או אם הניח נכסים בישראל (ע"א 598/85). :: :legal_note

סעיף 138 לחוק הירושה מהווה חריג לעיקרון האחדות: נכסים שעוברים לפי דין מקום הימצאם בלבד לא יוכרעו לפי דין מקום המושב אם המדינה הזרה מחילה את דיניה שלה על אותם נכסים. תכנון עיזבון בינלאומי מחייב בדיקה של דין המדינה הזרה כדי למנוע פיצול עיזבון. :: :

בחירת דין משתמעת ומבחני הפסיקה

ניתוח פסיקת בתי המשפט חושף מגמה של העדפת הדין הישראלי כאשר קיימות זיקות ממשיות. בת"ע 27040-06-19 הובהר כי כאשר מנוח עורך צוואה נוטריונית בישראל, בעברית, תוך התייחסות לנכסים ישראליים, הוא יוצר חזקה של בחירה בדין הישראלי. הדבר מאפשר לעיתים עקיפת כללי השריין (Reserved Portion) הנהוגים במדינות כגון צרפת, המגבילים את חופש הציווי.

בנוסף, יש לבחון טענות למעמד של ידועים בציבור מול המנוח בנכסיו בחו"ל. בת"ע 5440-03-21 נקבע כי מגורים משותפים מטעמי נוחות אינם מקימים זכויות ירושה. בית המשפט הדגיש כי נדרשת גמירות דעת משותפת לשיתוף כלכלי ואינטימי, וכי הפרדה רכושית ברורה מהווה אינדיקציה חזקה כנגד הכרה בידועים בציבור.

הסכמי חלוקת עיזבון בראי בינלאומי

הכלי המרכזי לפתרון סכסוכים בינלאומיים הוא הסכם בין יורשים. סעיף 110 לחוק הירושה מאפשר ליורשים לחלק את העיזבון בהסכם, גם באופן שונה מהצוואה או מהדין. הסתלקות (לפי סעיף 6 לחוק) חייבת להיעשות בכתב ובהודעה לרשם הירושות. כאשר העיזבון כולל נכסים בחו"ל, על היורשים לוודא כי המדינה הזרה תכיר בהסתלקות זו ולא תראה בה הענקת מתנה המקימה חבות מס נוספת.

הסכם ירושה מפורט שאושר אצל רשם הירושות בישראל משמש לעיתים קרובות כעוגן משפטי המאפשר את שחרור הכספים בחו"ל תוך הצגת חזית אחידה של היורשים מול המוסדות הפיננסיים הזרים. :: :case_law

ע"א 587/85 - מבחן מרכז החיים

בית המשפט העליון הבהיר כי שאלת "מקום המושב" היא עובדתית ומהותית. אם מרכז חייו של אדם וזיקותיו נמצאים בישראל, הדין הישראלי יחול על ירושתו.

ע"א 598/85 - סמכות בית המשפט

הפסיקה מבחינה בין הסמכות של בית המשפט בישראל לדון בתיק לבין השאלה איזה דין יוחל. יייתכן שעל נכסים מסוימים המצויים מחוץ לישראל יחול דין זר.

ת"ע 27040-06-19 - בחירת דין בתקנה האירופית

ניתן ללמוד על רצון המנוח להחיל את הדין הישראלי מעצם עריכת צוואה נוטריונית בעברית בישראל, בהתאם לתקנת הירושה האירופית 650/2012. :: :

היחס בין דין המושב לדין מקום הנכס

המתח המשפטי מתקיים לעיתים בין סעיף 137 (דין מקום המושב) לסעיף 138 (דין מקום הימצאם של נכסים מסוימים). במדינות המשפט המקובל (Common Law) קיימת הבחנה בין נכסים ניידים (Movables) לבין נכסי דלא-ניידי (Immovables). על נכסים ניידים חל בדרך כלל דין מקום המושב (Domicile), ואילו על מקרקעין חל דין המקום שבו הם נמצאים.

ניתן להשתמש בהסכם ירושה כדי ליצור מנגנון של פיצוי הדדי, המונע את הצורך בפיצול בעלות בנכסים זרים. פתרון זה חוסך התדיינויות מול בנקים ורשויות זרות ומאפשר ניהול יעיל ומהיר של העיזבון. :: :common_mistake

• •הסתמכות על אזרחות בלבד: אזרחות ישראלית אינה מבטיחה לבדה את החלת הדין הישראלי בחו"ל ללא הוכחת מרכז חיים או בחירה מפורשת בדין.
• •התעלמות מסעיף 138: אי-בדיקה של דין מקום הימצאם של מקרקעין בחו"ל עלולה להוביל לפיצול עיזבון וקושי באכיפת הצוואה.
• •אי-התייחסות לידועים בציבור: בתושבות זרה, יש לוודא שהדין החל מגן על העיזבון מפני טענות של ידועים בציבור שאינן עומדות במבחנים של הפסיקה הישראלית. :: :

סיכום ופרקטיקה בניהול עיזבון

ניהול עיזבון בינלאומי מחייב תכנון מוקדם. צוואה נוטריונית המפרטת את בחירת הדין, בהתאם לתקנות הבינלאומיות, היא הכלי המומלץ למניעת סכסוכים. במקרים שבהם לא נערך תכנון כזה, הסכם ירושה מפורט הוא הדרך למנוע מאבקים משפטיים בינלאומיים יקרים. :: :key_takeaways

• •מרכז החיים: מבחן הזיקה המהותית הוא הקובע (ע"א 587/85).
• •בחירת דין בצוואה: מומלץ לכלול בחירה מפורשת בדין הישראלי, במיוחד למחזיקי נכסים באירופה (תקנה 650/2012).
• •הסכמי ירושה: כלי יעיל לפתרון סכסוכים וייעול רישום נכסים בחו"ל (סעיף 110 לחוק הירושה). :: :: :: further_reading
• •חוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיפים 6, 110, 137-140.
• •תקנת הירושה האירופית (EU) No 650/2012.
• •א' שילה, פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
• •פסקי הדין: ע"א 587/85, ע"א 598/85, ת"ע 27040-06-19, ת"ע 5440-03-21. :: :

דינמיקה משפחתית וסוגיית המגורים המשותפים

בתוך בית משפחת גראף, תחת המעטפת החרדית והשקט המתוח של הערים המעורבות במרכז, המאבק המשפטי על עיזבונה של מרגלית (79) לבש צורה של מלחמה קרה. מרגלית, יזמית נדל"ן חריפה וכנה עד כדי חוסר טאקט, לא הותירה חלל ריק בלכתה לאחר מחלה קשה. טוביה (40), עורך דין שחי לצדה שנים כידוע בציבור, מצא את עצמו מול סול (47), בת המשפחה והיורשת על-פי-דין, שגם היא עורכת דין במקצועה. סול, מרוחקת רגשית ועניינית, נשענה על הקביעות המחמירות בת"ע 5440-03-21 כדי לערער על מעמדו של טוביה.

הטענה המרכזית שהעלתה סול, באמצעות עורך דינה אסף (56), הייתה כי המגורים תחת קורת גג אחת היו תוצר של נוחות ותועלתיות בלבד. כפי שנקבע על ידי כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, אין די בסיוע יומיומי כדי להקים חזקת שיתוף. אסף, במניפולטיביות שקטה, טען כי טוביה פשוט מצא במרגלית מקור למימון שהותו וביטחון כלכלי, בעוד מרגלית נזקקה לעזרה טכנית בשל גילה. המתח בחדר הגישור של מאיה (57) היה מוחשי; טוביה, המום מההתכחשות לקשר האינטימי, נאלץ להתמודד עם הצורך להוכיח גמירות דעת משותפת לשיתוף כלכלי, דבר שהיה קשה במיוחד לאור ההפרדה הרכושית שמרגלית הקפידה עליה בעסקיה המשפחתיים בתחום המסחר.

מבחן הזיקה המהותית בנכסי משפחת גראף

המורכבות הוחרפה בשל העובדה שמרגלית החזיקה בקרקע חקלאית במושב ובנכסים נוספים בחו"ל. כאן נכנסה לתמונה ההלכה מע"א 587/85. אסף ניסה לטעון כי לאור עסקיה הבינלאומיים של מרגלית, יש להחיל דין זר על חלק מהנכסים, אולם סול עמדה על כך שמרכז חייה של מרגלית היה ונשאר בישראל. הזיקה המהותית – הקהילה החרדית, המוסדות הקהילתיים שבהם תמכה, והניהול השוטף של עסק הנדל"ן מהמרכז – הכריעו את הכף לכיוון הדין הישראלי.

המחלוקת על כספי הפנסיה וביטוח החיים הדגישה את ההבחנה בין סמכות לדין חל, כפי שנדון בע"א 598/85. בעוד שבית המשפט בישראל מוסמך לדון בירושה בשל הנכסים בארץ, שאלת המוטבים בקרנות זרות דרשה ניתוח של כללי ברירת הדין. סול, בניהול קר ומחושב, טענה כי גם אם יוחל דין זר, תקנת הציבור הישראלית וחופש ההורשה צריכים לגבור. המאבק על הקרקע במושב היה רגיש במיוחד, שכן מדובר בנכס בעל ערך נוסטלגי וכלכלי רב, והאחות שהתנתקה מהמשפחה חזרה לפתע לדרוש את חלקה, מה שהוסיף שמן למדורת הסכסוך.

ההתנגדות לצוואה והבחירה בדין הישראלי

בלב הסכסוך עמדה צוואה נוטריונית שערכה מרגלית בישראל. אסף טען להשפעה בלתי הוגנת מצד טוביה, תוך ניסיון להשתמש בעובדה שמרגלית הייתה חולה בעת החתימה. עם זאת, סול ואסף התנגשו חזיתית סביב הפרשנות של ת"ע 27040-06-19. הצוואה, שנערכה בעברית בפני נוטריון ישראלי, כללה הוראות ברורות לגבי הנכסים בישראל. השופטת הילה מלר-שלו קבעה במקרים דומים כי ניתן ללמוד מהקשר הצוואה על בחירה משתמעת בדין הישראלי, דבר שמחזק את חופש ההורשה של מרגלית למול תביעות חיצוניות.

הדינמיקה בתוך המשפחה הייתה של רתיחה פנימית תחת חזות שקטה. כנכד שגר עם מרגלית בשנותיה האחרונות, ראיתי את טוביה ומרגלית מנהלים שיחות עמוקות על עתיד הנכסים, שיחות שהשתתקו ברגע שסול נכנסה לחדר. המתווכת מאיה ניסתה להוביל למשא ומתן המבוסס על סעיף 110 לחוק הירושה, במטרה ליצור הסכם חלוקת עיזבון שימנע את פירוק העסק המשפחתי. המאבק הממושך, ללא הכרעה סופית באופק, הותיר את כל הצדדים מתחבאים מאחורי הטיעונים המשפטיים של עורכי דינם, כשהם מסוגלים להתפשר אך חוששים להפסיד את יוקרתם המקצועית והמשפחתית.

© 2026 עו"ד ונוטריון ציון בהלול. כל הזכויות שמורות.

# זכויות יוצרים: © 2026 עו"ד ונוטריון ציון בהלול. כל הזכויות שמורות.