# פרק 162: חוק רומא — ירושה בינלאומית
תרחיש להמחשה
מוריש שהחזיק באזרחות כפולה התגורר בישראל במשך עשרות שנים, שם ניהל את מרכז חייו. בעיזבונו נכללו נכסי מקרקעין בישראל, קרקע חקלאית וחשבונות בנק, לצד נכסי מקרקעין המצויים במדינה החברה באיחוד האירופי. המוריש הותיר צוואה נוטריונית שנערכה בישראל, בשפה העברית, ובה ציווה את רכושו לבתו. מנגד, בן זוגו של המוריש מהקשר השני טען למעמד של ידוע בציבור ולזכויות בירושה מכוח הדין הזר ומכוח סעיף 55 לחוק הירושה הישראלי, תוך התבססות על מגורים משותפים והסכם ממון.
השאלה המשפטית המרכזית היא מהו הדין שיחול על חלוקת העיזבון הבינלאומי: האם דין מקום המושב (ישראל) או שמא דין המדינה בה נמצאים הנכסים בחו"ל, וכיצד משפיעה תקנת הירושה האירופית (חוק רומא IV) על פרשנות רצון המוריש. בנוסף, עלתה השאלה האם מגורים משותפים וסיוע הדדי די בהם כדי להקנות זכויות ירושה לבן זוג במעמד של ידוע בציבור, כאשר נשמרה הפרדה רכושית מהותית.
התרחיש נועד להמחשה בלבד ואינו מתאר בעלי דין או הליך משפטי מסוים. :: : author_note
כתיבת פרק זה על חוק רומא והיבטי הירושה הבינלאומיים מדגישה את המורכבות שבניהול עיזבונות חוצי גבולות. בתכנון ירושה נכון יש להכיר את כללי ברירת הדין כדי להבחין שזיקת המוריש למדינת ישראל תישמר ותכבד את רצונו האחרון. מאת עו"ד ונוטריון ציון בהלול. :: :
חוק רומא וברירת הדין בירושה בינלאומית
בעולם הגלובלי, שבו המוריש עשוי להחזיק בנכסים במספר מדינות, שאלת הדין החל היא קריטית. סעיף 137 לחוק הירושה הישראלי קובע ככלל יסוד כי על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו. עם זאת, כאשר מדובר בנכסים הנמצאים באירופה, נכנסת לתמונה תקנה (EU) No 650/2012, הידועה בשם תקנת הירושה האירופית או חוק רומא IV. תקנה זו קבעה ברירת דין אחידה ברוב מדינות האיחוד האירופי, לפיה הדין החל הוא דין מקום המגורים הרגיל (Habitual Residence) של המוריש, אלא אם הוא בחר במפורש את דין אזרחותו.
השאלה היכן מרכז חייו של המוריש היא שאלה משפטית מהותית. כפי שנפסק בע"א 587/85, אזרחות זרה או רישום פורמלי אינם חזות הכל, ובית המשפט נדרש לבחון את הזיקות המהותיות. הבחנה נוספת קיימת בין שאלת הסמכות לבין שאלת הדין החל, כפי שהובהר בע"א 598/85. גם אם בית המשפט בישראל קונה סמכות לדון בעניין (משום שהמוריש הותיר נכסים בארץ), אין זה מחייב את החלת הדין הישראלי על נכסים שנמצאים מחוץ לישראל, אלא אם הוכח כי זהו דין מקום המושב או הדין שנבחר. :: : legal_note
סעיף 137 לחוק הירושה קובע: 'על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו'. המונח 'מושב' מתייחס למקום שבו מרכז חייו של אדם. כאשר מדובר בנכסי מקרקעין בחו"ל, יש לבחון האם הדין המקומי (Lex Situs) גובר או שמא ניתן להחיל את דין מקום המושב. :: :
מעמד ידועים בציבור בנסיבות של מגורי נוחות
במקרים בהם נטענת זכאות מכוח מעמד של ידוע בציבור, בית המשפט בוחן את הראיות באזמל מנתחים משפטי. בתיק ת"ע 5440-03-21, כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר הבהירה כי מגורים משותפים מטעמי נוחות, עזרה הדדית או חשש מפני בדידות, אינם יוצרים כשלעצמם מעמד של ידוע בציבור לצורך סעיף 55 לחוק הירושה. יש להוכיח גמירות דעת משותפת למסגרת זוגית מחייבת ושיתוף כלכלי מהותי. היעדר שיתוף כלכלי והפרדה רכושית עשויים להכריע את הכף כנגד הכרה בבן הזוג כיורש על פי דין. :: : case_law
ת"ע 5440-03-21 — בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו
הלכה: לצורך סעיף 55 לחוק הירושה יש להוכיח שני תנאים מהותיים: חיי משפחה כבני זוג וניהול משק בית משותף. מגורים תחת קורת גג אחת מטעמי נוחות או עזרה אינם מספיקים בהיעדר גמירות דעת למסגרת זוגית ושיתוף כלכלי מהותי. :: :
בחירה משתמעת בדין וצוואות נוטריוניות
בתיק ת"ע 27040-06-19 נקבעה הלכה לגבי אזרחים בעלי אזרחות כפולה. ניתן ללמוד על בחירת הדין הישראלי במשתמע מנסיבות עריכת הצוואה. כאשר מוריש בוחר לפנות לנוטריון ישראלי, להשתמש במונחים משפטיים מקומיים ולחלק נכסים המצויים תחת סמכות השיפוט הישראלית, הוא מחיל על עצמו את חופש ההורשה הישראלי. הדבר רלוונטי במיוחד כאשר הדין הזר כולל הגנות נוקשות על 'חלק משוריין' (Reserve Hereditaire) ליורשים, הגנות שאינן קיימות בשיטה הישראלית. :: : case_law
ת"ע 27040-06-19 — בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה
הלכה: ניתן ללמוד על בחירת המנוח בדין הישראלי במשתמע מעצם עריכת צוואה נוטריונית בישראל, בעברית, ובזיקה לנכסים ישראליים. בחירה זו גוברת על הגנות 'חלק משוריין' הנהוגות בדינים זרים, ככל שתקנת הירושה האירופית מאפשרת זאת. :: :
היבטים מעשיים בניהול עזבון חוצה גבולות
ניהול עזבון בינלאומי מחייב התמודדות עם סוגיית פירעון חובות. הפסיקה בע"א 598/85 מבהירה כי הסמכות לדון בעזבון מקנה לבית המשפט בישראל את היכולת לנהל את הליך הפירוק והחלוקה, אך עליו להחיל את כללי ברירת הדין המהותיים. חוק הירושה, בסעיף 138, קובע כי נכסים העוברים בירושה לפי דין מושבו של המוריש לא יהיו כפופים להגבלות זרות שנוגדות את תקנת הציבור בישראל.
בכל הנוגע לתקנת הירושה האירופית (חוק רומא IV), סעיף 22 מאפשר לבחור את דין מדינת האזרחות כדין שיחול על הירושה כולה. ללא בחירה כזו, יחול דין המדינה שבה היה למוריש מקום מגורים רגיל. הבחירה המשתמעת, כפי שהוכרה בפסיקה הישראלית, מהווה כלי לשימור ריבונות המוריש על נכסיו. :: : common_mistake
טעות נפוצה היא להניח שאזרחות כפולה מבטיחה את החלת הדין הישראלי על נכסים בחו"ל באופן אוטומטי. ללא בחירה מפורשת בצוואה, או הוכחה למקום מגורים רגיל בישראל, יורשים עלולים למצוא עצמם כפופים למגבלות קשיחות של דין זר המונע הורשה חופשית. :: :: :: key_takeaways
- 1.בחירת דין מפורשת: מומלץ לכלול בצוואה סעיף הקובע כי הדין החל הוא הדין הישראלי.
- 2.הבחנה בין סמכות לדין: סמכות שיפוט בישראל אינה מבטיחה את תחולת הדין הישראלי; יש לבסס את מקום המושב.
- 3.מעמד ידועים בציבור: מגורי נוחות ועזרה הדדית אינם תחליף להוכחת שיתוף כלכלי לצורך זכויות ירושה.
- 4.צוואה נוטריונית: כלי המעגן את חזקת התקינות ומחזק את הזיקה לדין הישראלי. :: :: :: further_reading
- •חוק הירושה, תשכ"ה-1965, סעיפים 55, 137-140.
- •תקנת הירושה האירופית (EU Regulation 650/2012).
- •ע"א 587/85 - ניתוח מושג 'מקום המושב' בראי הדין הבינלאומי.
- •ת"ע 27040-06-19 - סוגיית בחירת דין משתמעת בצוואות. :: :
© 2026 עו"ד ונוטריון ציון בהלול. כל הזכויות שמורות.
דינמיקה של שתיקה: משפחת רבינוביץ והעיזבון הבינלאומי
כמנהל עיזבון, נתקלתי לא פעם במקרים שבהם השתיקה המשפחתית רועמת יותר מכל כתב טענות. טוביה רבינוביץ, שהיה קבלן שיפוצים מוערך בתל אביב, נפטר בפתאומיות והותיר אחריו מערכת מורכבת של נכסים וקשרים אנושיים שפרמו את השקט המדומה. בעיזבונו היו דירת מגורים במרכז תל אביב וקרקע חקלאית במושב, לצד אזרחות אירופית ודירה קטנה מעבר לים. טוביה, אדם פרגמטי שהורגל בבנייה ויצירה, ניסה להסדיר את ענייניו בצוואה נוטריונית, אך המתחים התת-קרקעיים צפו מיד עם פתיחת ההליך.
בתו, שרה, עורכת דין במקצועה, ניהלה את הדיונים מולי בענייניות מקצועית, אך הקושי הרגשי ניכר בכל פעם ששמו של אלדד, בן הזוג מהקשר השני, עלה לדיון. שרה נטתה לפרוץ בבכי בשיחות הסגורות במשרדי, תוך שהיא מבקשת לסיים את ההליך במהירות ולהשתחרר מהעול. אלדד, קבלן בעצמו, הפגין גישה קרה ומחושבת. הוא ראה בנכסים מספרים במאזן, ודרש את חלקו מכוח היותם, לטענתו, ידועים בציבור. המחלוקת המרכזית נסובה סביב שאלת הדין החל על הנכס בחו"ל וזכויותיו של אלדד מכוח המגורים המשותפים בדירה התל-אביבית.
ניתוח שאלת מקום המושב והסמכות הבינלאומית
בבואי לבחון את הדין החל על עיזבונו של טוביה, נדרשתי ליישם את עקרונות ע"א 587/85. אלדד טען כי מאחר שלטוביה הייתה אזרחות זרה והוא שקל בעבר להעתיק את מגוריו, יש לבחון את הירושה לפי הדין הזר, המעניק לו הגנות רחבות יותר כבן זוג. אולם, המציאות העובדתית הראתה כי מרכז חייו של טוביה היה ונותר בגוש דן. הוא ניהל כאן את עסקי השיפוצים שלו, שילם מסים והחזיק בנכסי המקרקעין העיקריים שלו. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אזרחות זרה אינה מכריעה את הכף כאשר הזיקות המהותיות מצביעות על ישראל כעל מקום המושב.
שרה, מנגד, נאחזה בצוואה הנוטריונית וביקשה להחיל את הדין הישראלי על כלל הנכסים, כולל הדירה בחו"ל. כאן נכנסה לתמונה ההבחנה מע"א 598/85: הסמכות של בית המשפט בישראל לדון בעיזבון קיימת מכוח הנכסים בארץ, אך שאלת הדין החל על נכסי חו"ל דורשת בחינה של 'כללי ברירת הדין'. תקנת הירושה האירופית (חוק רומא IV) מאפשרת למוריש לבחור את דין אזרחותו, ובמקרה של טוביה, הצוואה הנוטריונית שנערכה בעברית בפני נוטריון ישראלי היוותה אינדיקציה חזקה לבחירה משתמעת בדין הישראלי, כפי שפורש בת"ע 27040-06-19.
המחלוקת על מעמד הידוע בציבור ודירת המגורים
אלדד טען כי הסכם הממון שחתמו ביניהם, לצד המגורים המשותפים, הופכים אותו ליורש לפי סעיף 55 לחוק הירושה. הוא הדגיש את השנים שבהן סעד את טוביה ואת ניהול משק הבית המשותף בדירה בעיר. אולם, הראיות שהוצגו בפניי כמנהל עיזבון הצביעו על תמונה מורכבת יותר, המזכירה את נסיבות ת"ע 5440-03-21. טוביה ואלדד שמרו על הפרדה רכושית קפדנית. טוביה פחד להישאר לבד בעקבות מחלתו, ואלדד נהנה מהמגורים בדירה המרווחת במימון מלא של טוביה.
כב' השופטת ז'יטניצקי רקובר קבעה בתיק הנ"ל כי אין די במגורים תחת קורת גג אחת כדי ליצור מעמד של ידוע בציבור לצורך ירושה. יש להוכיח שיתוף כלכלי וגמירות דעת למסגרת זוגית מחייבת. במקרה של משפחת רבינוביץ, השתיקה סביב הנושאים הכלכליים וההפרדה המוחלטת בחשבונות הבנק תמכו בעמדתה של שרה: מדובר היה במגורי נוחות וסיוע הדדי, ולא בשותפות גורל כלכלית. אלדד, בפרגמטיות המאפיינת אותו, הבין כי סיכוייו בבית המשפט להוכחת ידועות בציבור בנסיבות אלו נמוכים.
התערבותו של השכן יוחנן והפתרון המעשי
יוחנן, שכן ותיק שהיה עד לחתימת הצוואה, ניסה למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. הוא רמז לשרה כי טוביה הבטיח לו חלק בקרקע החקלאית בתמורה לעזרה בשיפוצים, אך עדותו נתפסה כמניפולטיבית ולא נתמכה בכתובים. השפעתו של יוחנן רק הגבירה את החשדנות בין הצדדים, עד שהתובנה הפרגמטית של שרה ואלדד הכריעה את הכף. שניהם ביקשו לסיים את הסכסוך במהירות מבלי להיגרר לשנים של התדיינויות בערכאות על הגדרות של 'מקום מושב' ו'ידועים בציבור'.
המגשרת קרן, בגישתה הקרה והעניינית, הציעה פתרון המבוסס על מכירת הדירה המשותפת וחלוקת התמורה. הדינמיקה של השתיקה נשברה ברגע אחד בלתי צפוי של התפייסות: אחותו של טוביה, שהתנתקה מהמשפחה לפני עשורים בעקבות נישואיה, הופיעה לפתע בדיונים. נוכחותה הבלתי צפויה הזכירה לכולם את ערך המשפחה מעבר למספרים. במחווה של סלחנות שהגיעה עד לגבול הכספי המוסכם, החליטו היורשים למכור את הקרקע החקלאית ואת הדירה בתל אביב, ולחלק את התמורה באופן ששיקף את רצונו של טוביה תוך מתן פיצוי הוגן לאלדד על שנות מגוריו עם המנוח. התיק נסגר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ועיזבון רבינוביץ חולק ברוח של השלמה.
זכויות יוצרים: © 2026 עו"ד ונוטריון ציון בהלול. כל הזכויות שמורות.
