תניית סילוקין בצוואה מול תביעה רכושית של אלמנה – בית המשפט נתן לה זכות בחירה

ההלכה בקצרה

בית המשפט קבע כי תניית הסילוקין תקפה, אך נתן לאלמנה זכות בחירה בין קיום זכויותיה לפי הצוואה לבין עמידה על תביעתה הרכושית. לגוף התביעה הרכושית, הוכרו זכויותיה בהשבחת נכסים מסוימים.

סיפור המקרה ומה נפסק

כב' השופט ארז שני דן בסכסוך בין אלמנת מנוח לבין ילדיו. האלמנה חיה עם המנוח במשך למעלה משלושים שנה, ובסוף חייו אף נישאה לו. בצוואתו הותיר לה המנוח זכויות משמעותיות, אך כלל גם תניית סילוקין: מי שיתנגד לצוואה או להוראותיה יאבד את חלקו בעיזבון. לאחר פטירתו הגישה האלמנה תביעה רכושית לשיתוף בנכסים מכוח חייה המשותפים עם המנוח. הילדים טענו כי בעצם הגשת התביעה היא מפעילה את תניית הסילוקין, ולכן עליה לבחור: לקבל את מה שקיבלה בצוואה או לנהל תביעה רכושית. בית המשפט קבע כי תניית הסילוקין תקפה, במיוחד משום שהאלמנה חתמה עוד בחיי המנוח על כתב התחייבות שבו התחייבה שלא לפגוע בהוראות הצוואה או בהיקף העיזבון. עם זאת, בית המשפט לא חסם אותה לחלוטין. הוא קבע כי יש לאפשר לה לבחור בין קיום זכויותיה לפי הצוואה לבין עמידה על תביעתה הרכושית. לגוף התביעה הרכושית, בית המשפט קבע כי חיי הזוג הארוכים, מעורבות האלמנה בעסקי המנוח, ניהול משותף והשבחת נכסים מצדיקים הכרה בזכויותיה בהשבחת נכסים מסוימים.

שאלות נפוצות

שירותים משפטיים קשורים