אלמנה לא יכלה לחייב את בעלה בצוואתה לתת לבן זכות מגורים עד סוף חייו

ההלכה בקצרה

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. נקבע כי המנוחה הייתה בעלת מחצית הזכויות בלבד בדירה, ולכן לא הייתה יכולה להטיל בצוואתה חיוב שפוגע במחצית הזכויות של בעלה או בזכותו לפירוק שיתוף. הבן יקבל 40% מחלקה של המנוחה בתמורת המכר.

סיפור המקרה ומה נפסק

כב' השופטת ריבי לב אוחיון דנה בתביעה בין אב לבנו סביב דירת מגורים שהייתה בבעלות משותפת של האב ושל רעייתו המנוחה. לאחר גירושי הבן, הוא עבר להתגורר בבית הוריו ונשאר שם במשך שנים. המנוחה ערכה צוואה שבה הורישה את חלקה בדירה לבעלה, אך הוסיפה הוראה שלפיה הבן יוכל להמשיך להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר פטירת האחרון מבין שני בני הזוג. לאחר פטירת המנוחה, האב ביקש למכור את הדירה כדי לממן את שהותו בדיור מוגן, אך הבן סירב להתפנות בטענה שהצוואה מקנה לו זכות מגורים. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. נקבע כי המנוחה הייתה בעלת מחצית הזכויות בלבד בדירה, ולכן לא הייתה יכולה להטיל בצוואתה חיוב שפוגע במחצית הזכויות של בעלה או בזכותו לפירוק שיתוף. בית המשפט קבע כי ההוראה בצוואה אינה תנאי לזכיית האב בחלקה של המנוחה, אלא חיוב יורש. אולם חיוב כזה אינו יכול לחול על נכס שאינו שייך לעיזבון כולו. עם זאת, כדי לקיים בקירוב את רצון המנוחה להבטיח לבן קורת גג, נקבע כי הבן יפנה את הדירה, אך יקבל 40% מתוך חלקה של המנוחה בתמורת המכר.

שאלות נפוצות

שירותים משפטיים קשורים